Nuclear Cities - Ze’ev Engelmayer

ערי אטום - זאב אנגלמייר

In her second solo exhibition, Michal Rubens continues her engagement with sites and moments in history that were abandoned, frozen, and nearly erased. These places and moments leave traces in reality. Traces she lingers over, observes, and through painting breathes back into life, a life that feels both renewed and haunted.
By coincidence, the exhibition opens on the evening of April 25, the date of the nuclear accident at the Chernobyl reactor. Following the disaster, the Ukrainian city of Pripyat was evacuated. Built to house the reactor’s workers and their families, Pripyat, like other similar cities, was known as an “atom city.” It was abandoned and remains a monument bearing witness to the tragedy that occurred there. From this point Rubens develops works that contain not a single human figure: distant views of abandoned nuclear facilities, and close-up depictions of deserted children’s amusement rides. There is no drama of panic or flight in these paintings, only remnants of life and still nature whose beauty is quietly unsettling.
“Scenography is a cover for an event that does not exist. It usually dresses emptiness, and here it exposes it. If it had a sound, it would be electronic, like an inner scream, a harsh electric chirping of hypnotic fear. These paintings mourn, without sentimentality, everything that froze in time and came to a standstill. Everything that was meant to be free and dynamic, like a Ferris wheel, and magnificent and mesmerizing like an ice palace. Whether it is a city or a country that lost itself, or a childhood that carried a great promise and was left as nothing but a shell, an awkward stage set.

בתערוכת היחיד השנייה שלה, ממשיכה מיכל רובנס את עיסוקה באותם אתרים ורגעים בהיסטוריה שננטשו, קפאו וכמעט נעלמו. מקומות ורגעים אלו משאירים במציאות סימנים שעליהם היא מתעכבת, מתבוננת ובאמצעות הציור מפיחה בהם חיים חדשים ורדופים
בצירוף מקרים,תפתח התערוכה בערב ה 25.4 שהוא גם התאריך בו התרחשה התאונה בכור הגרעיני בצ'רנוביל. אסון שבעקבותיו פונתה העיר האוקראינית "פריפיאט". עיר זו, מושא ציוריה של רובנס, נבנתה על מנת לאכלס את עובדי הכור ומשפחותיהם וכונתה כמו ערים מקבילות לה "עיר אטום". פריפיאט ננטשה ונשארה כמצבה אשר מעידה על הטרגדיה שהתרחשה במקום. מנקודה זו יוצאת רובנס לעבודותיה שאינן מכילות ולו דמות אדם אחת, לציור של מתקני הגרעין הנטושים מרחוק ומתקני השעשועים של הילדים הנטושים מקרוב. אין בציורים הללו דרמה של בהלה ומנוסה אלא שרידי חיים וטבע דוממים המטרידים ביופיים
"תפאורה היא כיסוי להתרחשות שאיננה. תפאורה בדרך כלל מלבישה ריקנות וכאן חושפת אותה, אם היה לזה סאונד הוא היה אלקטרוני כמו צווחה פנימית, ציוץ חשמלי צורם של אימה מהפנטת
ציורים אלה מבכים ללא רגשנות כל מה שקפא בזמן ועמד מלכת. כל מה שהיה אמור להיות חפשי ודינמי כגלגל ענק ונהדר ומהפנט כארמון קרח.לא משנה אם זה עיר או מדינה שאיבדה את עצמה לדעתאו ילדותשנשאה הבטחה גדולה ומה שנשאר ממנה הוא קליפה, תפאורה עילגת